פסק-דין בתיק ת"ק 19350-07-11

1.         הנתבעת הינה בעלים ומנכ"ל של בית ספר להדרכה המתקרא "כישורים-קישורים בגבעת ברנר (להלן: "בית הספר") ולפני כשבעה חודשים התקשרו השתיים על מנת שהתובעת תעביר בבית הספר קורס- סדנה לפסיכודרמה בן 12 מפגשים ותנאי ההתקשרות שנויים במחלוקת בין הצדדים - ושאלה שנויה במחלוקת זו, הביאה את שתיהן להתדיין בפני בית משפט זה.

2.         א.         לטענת התובעת, הוסכם בין הצדדים, שהתובעת תעביר סדנה ושכרה של התובעת נקבע לסך של 700 ש"ח לשעה ולאחר הסכמה זו, החלו התדיינויות על מבנה ומהות הקורס והוחלט, שהתובעת תעביר קורס של 12 מפגשים כאשר כל מפגש בן 4 שעות.

                        לאחר סיכום זה ובמשך 3 חודשם הכינה התובעת חומרים רלוונטיים  למבנה הקורס והגישה לתובעת דוגמאות ומתוכם נגזר טקסט שיווקי ותדמיתי שהיה מקובל על שני הצדדים.

ב.         א)         לאחר שהתובעת סיימה את ההכנות לקורסים ולאחר שלצורך כך השקיעה התובעת שעות רבות, העבירה הנתבעת אימייל לתובעת ובו צוין שהנתבעת תשלם 700 ש"ח לסדנה שאורכה 4 שעות.

                                    התובעת ראתה בכך הפרת ההסכם לפיו סוכם קודם לכן 700 ש"ח לשעה ולא 700 ש"ח לסדנה ועל כך גם השיבה התובעת לנתבעת על אי עמידה בהסכם ועמדה על כך, שעליה להעביר הקורסים בהתאם למוסכם של 700 ש"ח לשעה.

ב)         כתשובה לאימייל הנ"ל, השיבה הנתבעת, שהכל בסדר ורק רצתה לבדוק אם היא זוכרת נכון ואף הוסיפה לתובעת 2 מפגשים על 12 המפגשים עליהם סוכם בתחילה. התובעת חזרה והזכירה לנתבעת על הסיכום בדבר תשלום סך 700 ש"ח לשעה.

            לפנייה זו של התובעת לא הייתה תגובה ומכאן יצאה התובעת מתוך הנחה, שהיעדר תגובה משמעה הסכמה לנאמר באימייל התשובה שלה, קרי בדבר סיכום התשלום עבור שעה ולא עבור קורס.

ג)          בהסתמך על הסכום המוסכם - כפי שטוענת התובעת - גם הכינה תיאומי מס, אך לאחר עריכת תאום המס, הבינה התובעת, שהנתבעת חוזרת בה מהסכמתה לשלם 700 ש"ח לשעה אלא 700 ש"ח עבור מפגש של 4 שעות.

ד)         התובעת ציינה גם, שבעצם, שלחה לה הנתבעת שיק ע"ס 700 ש"ח, אך לאור העובדה, שהנתבעת ביקשה לראות בתשלום זה סוף פסוק - סירבה התובעת לקבל השיק ולפרוע אותו.

            התובעת טוענת, שכתוצאה מהתנהלות הנתבעת נגרמה לה טרחה רבה להכנת החומר, עוגמת נפש ונזק לתדמיתה המקצועי והכספי ולכן הגישה התובעת תביעה זו לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי כספי בסך של 31,900 ש"ח.

3.         הנתבעת הגישה כתב הגנה, בו מעלה היא את הטענות העיקריות הבאות:

א.         הנתבעת מסבירה בכתב ההגנה, כיצד התנהל ביניהן המו"מ להתקשרות הנ"ל ולטענתה, מדובר בנושא תשלום השנוי במחלוקת לגבי סדנא חד פעמית, שאותה העבירה התובעת ביום 9.3.11 ותמורת סדנא זו היה על הנתבעת לשלם לה סכום של 700 ש"ח בתוספת מע"מ.

ב.         הנתבעת טוענת, שבאף שלב משלבי ההתקשרות, לא הסכימה לשלם 700 ש"ח לשעה, שכן היא עצמה אינה עובדת בתעריפים גבוהים כאלה, אלא לפי תעריפי נציבות שירות המדינה שבו המחיר המקסימאלי לשעה הוא 251 ש"ח ולכן, לא היה כל הגיון להסכים לשלם הסכום שננקב על ידי התובעת.

ג.          עוד ציינה הנתבעת, שאין להוציא מכלל אפשרות שמדובר באי הבנה מצידה של התובעת, שכן הנתבעת התקשרה עוד קודם לכן עם עובדים אחרים ולאף אחד מהם לא שולם הסכום אותו מבקשת התובעת, אלא עובדים שהיו בעלי תארים מתקדמים השתכרו 700 ש"ח למפגש של 4 שעות ואף פחות ולכן לא הייתה סיבה כלשהי להסכים לשלם לתובעת הסכום הנטען על ידה.

4.         א.         מטענות הצדדים עולה, שאין מחלוקת על עצם ההתקשרות, אך מחלוקת היא בדבר תנאי התשלום: האם סוכם, שעל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 700 ש"ח בתוספת מע"מ עבור שעת העברת הסדנא או שמא הסכימה הנתבעת לשלם לתובעת סך של 700 ש"ח בתוספת מע"מ עבור מפגש הכולל 4 שעות.

                        שורש המחלוקת נעוץ בכך, שהצדדים לא טרחו להעלות את הסכמותיהם בהסכם בכתב, אלא שכ"א מהן מסתמכת על התכתבות שהתנהלה בין הצדדים ולכן, באין מסמך בכתב, יש לבדוק את מכלול הטענות של כ"א מהצדדים והשאלה היא, האם הצליחה התובעת להוכיח, שאכן הוסכם שעל הנתבעת לשלם לה סך של 700 ש"ח בתוספת מע"מ עבור כל שעת לימוד.

ב.         גם אם עסקינן בתביעות קטנות , בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובעת חובה להוכיח את תביעתה, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

                        יחד עם זאת - נטל ההוכחה - נקבע במשפט אזרחי על פי הטיית מאזן ההסתברות ובעניין זה נקבע:

                        "דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50% על פי מאזן ההסתברות ודרוש להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע לתוצאת שכנוע של 51%".